בדרך הנקודה הפנימית, ובקיצור נמרץ
(מומלץ ללמוד לאט ובתשומת לב)
הקבלה היא מסורת-חכמה עתיקה, בת אלפי שנים, שעברה בעיקר דרך המיסטיקנים של הדת היהודית, המאמינים והכופרים כאחד.
הקבלה טוענת ש:
מקור הכל באחדות אחת גדולה, שאין בה כל שניות.
המעבר מהאחדות המוחלטת הזו אל עולם השניות והריבוי נעשה מתוך שפיעה של מלאות, ולא מתוך נסיון לענות על חסר כלשהו. לשפיעה הזו אין ”סיבה“ חיצונית. היא נוצרת מתוך חדווה עליונה ושעשוע עצמותי של האחדות הגדולה, שהכל קיים ושורה בתוכה ומתוכה.
במעבר מאותה אחדות אל עולמות השניות והריבוי, מעורבים תהליכים רבים מספור, של צמצומים ושבירה, עד שנוצרת חוויית חיים מנותקת, שבורה, כואבת, מבולבלת וחסרת פשר.
מטרת הקיום היא להשיב את הכל אל האחדות הגדולה, על ידי אינטימיות ראויה, מה שנקרא ”סוד הזיווג הקדוש“.
אינטימיות ראויה היא להיות אחד עם — להיות אחד עם פרח, עם אדם אחר, או עם הרגע הזה עצמו. כדי להגיע לאינטימיות ראויה יש להסיר מסכות ומגננות, בכמות הנכונה לכל רגע ולכל מצב. משום כך אנשים מפחדים מאינטימיות. ההתגברות על הניכור יוצרת הכרה. האינטימיות הזו היא סוד הדעת, שהיא גם סוד רוח הקודש.
המקור הוא האחדות המוחלטת והאין סופית. אולם כדי שתווצר אינטימיות יש הכרח שיהיו ”שניים“, ולא רק אחד. אינטימיות ראויה איננה מוחקת את האחר, אלא מכירה בסודו — ברז, הקיים בתוככי הזר. אינטימיות ראויה נוצרת במרחב שבין לבין, והיא נעה על הציר הדינמי שבין הרצון להתאחדות עם האחר ובין מתן כבוד לאחרותו וליחודיותו. מתוך כך נוצר מפגש של אמת. אינטימיות של אמת היא משמעות מושגי המצווה והקדושה. בריחה מאינטימיות ראויה מחטיאה את המטרה, וזו משמעותו של מושג החטא.
לכל אחד מאיתנו יש אין ספור ניצוצות המפוזרים בעולם ומבקשים להתאחד עם סוד נשמתנו באינטימיות ראויה. לשם כך אנו פוגשים אנשים שונים, נוסעים למחוזות קרובים או רחוקים ומתנסים בהתנסויות רבות. כל דבר שמוצא חן בעינינו קורא לתשומת לבנו. כל מצב שכזה מכיל ניצוץ קדוש נסתר. כדי לגלות אותו יש להתגבר על חרדות ומגננות. ככל שנצליח לפגוש את הרגע ברגיעה ובידיעה אינטימית ראויה, מתוך אהבה וכבוד, כך נברר את מהותו של הניצוץ הקדוש הזה ונגאל אותו מן הגלות והניכור. כך גם תתעשר נשמתנו וחיינו יהפכו לאוצר, הגדל והולך ומתעצם עם השנים.
אותו חלק בתוכנו שיודע את האחדות העמוקה של , שמעבר לחזות הפירוד, הפחד והניכור, הוא הנקודה הפנימית שלנו, שהיא גם ”נקודת משיח“ שקיימת בכל אדם. זוהי תודעת הגאולה שכבר קיימת בכל אחד מאיתנו, גם כשאנחנו עמוק בתוך השבר. חיים מתוך אותה נקודה פנימית הופכים את כל התנסויות החיים, הנעימות והמאתגרות ליצירת אומנות יחודית לשורש נשמתנו. זו חלקנו בשעשוע העליון. חלקנו באומנות האלוהית הכוללת — בסוד ”אין צייר כאלוהנו“.
זוהי הקבלה של אומנות החיים הנובעת מן הנקודה הפנימית, כפי שקבלתי אותה מסודות נשמתי וממסורת מורי ורבותי. ישנן כמובן דרכים אחרות, רבות מספור, להציג את החכמה העתיקה הזו, אך זוהי דרכי שלי בקיצור נמרץ, בסוד דברי הלל הזקן שהתבקש לומר את התורה כולה על רגל אחת: ”ואהבת לרעך כמוך (= אינטימיות ראויה עם כל רגע במציאות), ואת השאר צא ולמד“.
אוהד פלא. 2026